פסק-דין בתיק בר"ע 37897-05-10

השופטת עפרה ורבנר

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור, בל 12028/09) אשר דחתה את בקשת המוסד לביטוח לאומי לביטול פסק הדין אשר ניתן בתאריך 22/4/10. פסק הדין של בית הדין האזורי דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדה רפואית לעררים מ-13/12/09, מאחר והמוסד לביטוח לאומי לא פעל על פי החלטת בית הדין ובהתחשב בהמלצת הרשמת שהשופטת הסכימה עימה לגופו של עניין.

רקע עובדתי:

2.         מר אמסלם נפגע בפעולת איבה בתאריך 8/2/2001.

            מר אמסלם הגיש בקשה לדיון מחודש באחוזי הנכות שנקבעו לו בגין פעולת האיבה והועמד בפני ועדה רפואית אשר תחילה קבעה כי אין החמרה במצבו וכי אינו סובל מטנטון.

            מר אמסלם ערער לבית הדין האזורי ובתאריך 9/11/09 נתן בית הדין האזורי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, על פיה יוחזר עניינו של מר אמסלם לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תבחן הענקת אחוזי נכות בגין טנטון, לאור ממצאי מבחן מאפייני הטנטון מיום 19/4/09, בעמ' השני. כן נתנה הוראה כי על החלטת הועדה להיות מפורטת ומנומקת.

ועדה רפואית לעררים, שהתכנסה בעקבות פסק דין מתאריך 9/11/09, קבעה בתאריך 13/12/09 כי מר אמסלם  סובל מטנטון, קבלה את ערעורו וקבעה לו 10% נכות בגין אירוע איבה.

הועדה ציינה כי עיינה במבחן מאפייני הטנטון וכי נמצא טנטון באוזן שמאל ועל כן התקבל ערעורו של מר אמסלם ונקבעו לו אחוזי נכות בהתאם לפריט ליקוי 72(ג)(2) בשיעור 10% בגין הטנטון.

הועדה ציינה, כי קיימת החמרה במצבו של מר אמסלם.

3.         על החלטת הועדה הרפואית לעררים מתאריך 13/12/09 הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

            טענות המוסד לביטוח לאומי בערעור היו שהועדה הרפואית לעררים למעשה לא התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי בין החמרת המצב, לבין אירוע האיבה מיום 8/2/01 ולא הבהירה האם החמרת המצב קשורה לאירוע זה, כאשר בסמוך לאירוע עבר מר אמסלם בדיקות רפואיות שכללו בדיקת מאפייני טנטון ולא נמצא כי הוא סובל מטנטון. מעבר לכך, טען המוסד לביטוח לאומי בערעורו כי הועדה התייחסה אך ורק לטנטון באוזן שמאל ולא התייחסה לאוזן ימין.

4.         בתאריך 15/3/10 התקיים דיון בערעור בפני הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי ומפרוטוקול הדיון עולה כי הרשמת סברה שהועדה הרפואית לעררים מילאה באופן מדויק אחר הנחיות פסק הדין מ- 9/11/09 ועל כן אין הצדקה לערעור.

            ניתנה החלטה כי על המוסד לביטוח לאומי להודיע עמדתו בתוך 21 יום.

            משלא הגיב המוסד לביטוח לאומי במועד, הגיש מר אמסלם בקשה למתן פסק דין בהיעדר תגובה וזאת בתאריך 12/4/10.

5.         בתאריך 22/4/10 ניתן פסק דין על ידי השופטת שדיאור אשר דוחה את הערעור מאחר והמוסד לביטוח לאומי לא הודיע עמדתו כפי שהיה עליו להודיע.

            בית הדין נימק את ההחלטה בכך שתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב- 1991   (להלן - התקנות) מתירות לבית הדין לדחות תביעה אם תובע/מערער לא פועל על פי המוטל עליו וכן התחשב בית הדין בהמלצת הרשמת וציין כי הוא מסכים איתה גם לגופו של עניין, דהיינו כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.     

אין הנמקה בפסק הדין מדוע לא היה צריך להתייחס לאוזן ימין, מדוע עניין זה אינו רלוונטי, או מדוע די בקביעת הוועדה וזו לא הייתה צריכה לנמק קיומו של קשר סיבתי בין אירוע איבה משנת 2001 לבין טינטון שהחל מספר שנים לאחר מכן.

            מפסק הדין עולה כי הוא ניתן בעיקרו של דבר בשל סיבה פרוצדוראלית של אי מילוי אחר החלטת בית הדין ולא באופן מנומק לגופו של עניין.

6.         המוסד לביטוח לאומי הגיש לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק הדין וזאת בתאריך 11/5/10.